החלטה בתיק ה"פ 6776-07-13

מונחת לפני בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבות להמשיך בהליכי מימוש המשכנתא הרובצת על המקרקעין הידועים כחלק מחלקה 74 בגוש 19372 המצויים בכפר בוענייה נוג'ידת (להלן: " המקרקעין"), הננקטים בתיק הוצאה לפועל שמספרו 0116653136. זאת, עד להכרעה בתובענה שהגישה המבקש, דאוד עיסא נוג'ידאת, כנגד המשיבה 1, סונול ישראל בע"מ (להלן: " סונול"), במסגרתה הוא עותר לקבלת סעד הצהרתי, לפיו אין לסונול כל זכות לממש את שטר המשכנתא נשוא הליכי ההוצאה לפועל ולמצער, כי אין לסונול כל זכות כאמור עד אשר תוכרע התובענה שהגיש נגדה בבית משפט השלום בנצרת.

1. רקע הדברים

המבקש, דאוד עיסא נוג'ידאת, הינו הבעלים של המקרקעין, כהגדרתם לעיל, וכן של מקרקעין נוספים, הידועים כחלקה 1 בגוש 19372. על המקרקעין ועל המקרקעין הנוספים, מצויה תחנת תדלוק השייכת לרשת סונול.

תחנת התדלוק הוקמה בעקבות קשר עסקי שתחילתו בשנת 1997, אז נחתם הסכם בין המבקש לבין סונול, שבמסגרתו סונול התחייבה לסייע למבקש בבניית תחנת דלק על המקרקעין, לרבות בהשקעה בהקמתה ובמתן הלוואה, וזאת כנגד התחייבות המבקש לרכוש ממנה, במשך 14 שנים, מוצרי דלק להפעלתה. להבטחת החזר ההלוואה, נרשמה המשכנתא נשוא ענייננו על המקרקעין. 

לאחר הקמת התחנה ולאורך השנים, התגלעו בין הצדדים מחלוקות וסכסוכים שונים והצדדים חתמו על מספר הסכמים להסדרת יחסיהם החוזיים, שבמסגרתם שינו את מתכונת הקשר העסקי שביניהם, האחרון שבהם מיום 30.1.11. לטענת המבקש, סונול לא עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם האחרון ובעקבות זאת הגיש נגדה תביעה לאכיפת ההסכם בבית המשפט השלום בנצרת (ת"א 5363-11-12). לטענת המבקש, בעקבות הגשת התביעה, הודיעה לו סונול על ביטול ההסכם, בטענה מופרכת כי המבקש הפר את ההסכם הפרה יסודית עת עבר להתגורר בתחנת התדלוק, ולאחר ביטול ההסכם, נקטה בהליכים למימוש המשכנתא שנרשמה על המקרקעין.

במסגרת הליכי המימוש, ובהתאם להחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 17.6.13, מונתה המשיבה 2, עו"ד ענבל לביא, ככונסת נכסים על זכויות המבקש במקרקעין.

ביום 3.7.13 הגיש המבקש תובענה כנגד סונול ועמה בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, שבמסגרתם התבקשו הסעדים שפורטו לעיל. מאחר שלא מצאתי לנכון ליתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, הורתי ביום 4.7.13 על המצאת הבקשה לסונול.

ביום 18.7.13 הוגשה תגובת סונול לבקשה וביום 22.7.13 הגישה סונול בקשה לצרף כראיה מטעמה את שומת המקרקעין של השמאי מר מנחם אדר, לפיה שוויה של תחנת התדלוק עומד על סך של כ-2.6 מיליון ש"ח. נעתרתי לבקשה.    

ביום 23.7.13 נערך לפני דיון שבמהלכו נחקרו המבקש ומר צחי גנס, מטעם סונול. כמו כן, נחקר השמאי אדר על חוות דעתו. לאחר הדיון, הגישו הצדדים את סיכום טענותיהם בכתב.   

2. טענות הצדדים

המבקש טוען, כי בנסיבות העניין, ולאור הוראות ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, אין לסונול כל עילה או זכות לממש את שטר המשכנתא. על פי הטענה, במסגרת ההסכמים בין הצדדים, ובוודאי במסגרת הסכם ההלוואה ושטר המשכנתא, נקבעו תנאים מתלים שרק בהתקיימותם רשאית הייתה סונול לדרוש את קבלת הכספים המובטחים בשטר המשכנתא, ובראשם הפרות חוזיות יסודיות מצד המבקש. נטען, כי המבקש לא ביצע כל הפרות יסודיות של הסכם ההלוואה, ואף לא של הסכמים אחרים מאוחרים יותר. נטען גם, כי בנסיבות בהן סונול היא זו שהפרה את ההסכמות בין הצדדים ומנעה וסיכלה בפועל את פתיחת התחנה, לא קמה לסונול כל זכות לממש את שטר המשכנתא, בוודאי לא בשלב זה.

המבקש טוען עוד, כי בנסיבות העניין, ולאור הוראות ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, היה על סונול לפנות לבית המשפט ולקבל סעד הצהרתי באשר לזכותה לפעול למימוש שטר המשכנתא בטרם פנייה להליכי גבייה. על פי הטענה, הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו מערכת ההסכמים בין הצדדים, שהסכם ההלוואה היה חלק מהם, השתנתה במסגרת ההסכמים המאוחרים שנקשרו בין הצדדים. נטען, כי בנסיבות ענייננו סונול התנהלה באופן נפסד, שכן היא הייתה מודעת בכל העת לטענות המבקש כלפיה והיא ידעה כי לא נזקפת לה כל זכות לממש את שטר המשכנתא ולכל הפחות, כי ראוי היה לפנות לבית המשפט ולקבל גושפנקא משפטית לזכויותיה בטרם פנייה להליכי גבייה. אולם, חרף האמור, היא בחרה לפסוח על ההליך השיפוטי המתאים וניצלה לרעה את קיומו של שטר המשכנתא על מנת לפתוח בהליכי גבייה בוסריים.

המבקש מוסיף וטוען, כי סונול כלל לא הוכיחה - ואף לא לכאורה - את חובו של המבקש. על פי הטענה, סעיף 18 לשטר המשכנתא קובע, כי לצורך מימוש המשכנתא, על סונול להגיש העתקי חשבונות החתומים הן על ידי רואה החשבון של סונול והן על ידי הממשכן. אולם, עיון בבקשת המימוש שהוגשה על ידי סונול מעלה, כי לא צורפו העתקי החשבונות הנדרשים, בוודאי לא כשהם חתומים על ידי רואה חשבון מטעמה של סונול ועל ידי המבקש. 

עוד טוען המבקש, כי יש להורות על עיכוב הליכי מימוש המשכנתא גם מהטעם של יעילות משפטית ומניעת התערבות בהליך תלוי ועומד, היא תביעת האכיפה שהוגשה על ידי המבקש בבית משפט השלום בנצרת. על פי הטענה, במסגרת ההליך האמור מתעוררות אותן המחלוקות נשוא ענייננו וממילא ככל שיקבע במסגרת ההליך האמור כי סונול הפרה את הקשר החוזי בין הצדדים, הרי שברי כי סונול כלל לא הייתה רשאית לבטל את ההסכם וכפועל יוצא של האמור, לא הייתה היא זכאית להגיש את שטר המשכנתא לפירעון.

המבקש טוען עוד, כי מאזן הנוחות נוטה בצורה מובהקת לטובתו. על פי הטענה, אין כל טעם במימוש תחנת התדלוק בשלב זה, בשים לב לטענתו כי שטר המשכנתא כלל אינו חל על השטח שעליו נבנתה התחנה, ומכל מקום, ואף אם המשכנתא אכן חלה על תחנת התדלוק, המדובר בתחנה היושבת על שתי חלקות, כאשר רק על אחת מהן רשומה משכנתא ואין מחלוקת כי לנתונים אלו יש השלכה משמעותית על יכולת המימוש של התחנה ובוודאי על שווי מימושה. נטען, כי במצב דברים זה, מימוש המשכנתא לא יועיל בדבר לסונול אלא רק יגרום נזק עצום למבקש ויפגע אנושות בשווי הנכס, מה גם שלאור גרסתה, סונול המתינה 10 שנים תמימות עד שבחרה לפעול למימוש המשכנתא. 

המשיבות טוענות, כי יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת השיהוי הניכר בהגשתה. על פי הטענה, אף שסונול הודיעה למבקש עוד בחודש ינואר 2013 על מימוש המשכנתא, לא אצה הדרך למבקש בהגשת הבקשה והיא הוגשה רק בחלוף חצי שנה מהמועד שבו הודיעה לו סונול על מימוש המשכנתא. נטען, כי יש לדחות את הבקשה על הסף גם מחמת חוסר ניקיון כפיו של המבקש, אשר הסתיר מבית המשפט עובדות רבות. לעניין זה נטען, בין היתר, כי המבקש הסתיר מבית המשפט שהסיבה העיקרית שבעטיה נסגרה תחנת התדלוק הייתה חובות כבדים שצבר כלפי סונול וכי המבקש השמיט מבקשתו מסמך מהותי המעיד על כך שהוא אשר פנה לסונול ודרש ממנה שלא למסור לידיו את החזקה בתחנת התדלוק לאחר סגירתה. נטען, כי המבקש גם הסתיר מבית המשפט את העובדה שבתחילת שנת 2009 הוגש נגדו כתב אישום בגין חריגות בניה שביצע במקרקעין וכי ההליך הסתיים בהרשעתו בעסקת טיעון על פי הודאתו.           

המשיבות טוענת עוד, כי המבקש הוא זה אשר הפר, פעם אחר פעם, במשך 16 השנים האחרונות, את התחייבויותיו כלפי סונול ומנע את הפעלת תחנת התדלוק. על פי הטענה, בנסיבות אלו, של הפרות יסודיות של ההסכמים על ידי המבקש, ולאחר שסונול הלכה לקראתו במהלך השנים כברת דרך ארוכה ועשתה כל שיש לאל ידה כדי להביא לפתיחת התחנה, קובעת המערכת ההסכמית שבין הצדדים, לרבות שטר המשכנתא, כי לסונול עומדת הזכות להעמיד את חוב המבקש כלפיה לפירעון מידי ולממש את המשכנתא. לאור האמור טוענות המשיבות, כי למבקש לא קיימת כל עילת תביעה כנגד סונול.

המשיבות מוסיפות וטוענות, כי גם מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה של סונול. על פי הטענה, בהתאם להלכה מושרשת ויסודית, אין לעכב מימוש משכנתא מקום בו מדובר בנכס עסקי שאינו דירת מגורים, שאז הנזק שעלול להיגרם לחייב כתוצאה מהמימוש הינו נזק כספי בר פיצוי, שאין חשש כי גוף כדוגמת סונול לא יוכל לשאת בו. נטען גם, כי עיכובו של הליך המימוש יגרום לסונול נזק וזאת בשל החשש הממשי כי עד שתתברר התביעה של המבקש, סונול לא תוכל להיפרע את מלוא חובו של המבקש כלפיה, אשר בינתיים צובר ריבית והצמדה. המשיבות מצביעות על כך שעל פי חוות דעת השמאי שבידיהן, שווי המקרקעין נמוך מגובה החוב, העומד על סך של כ-2.9 מיליון ש"ח נכון ליום 30.11.12. עוד נטען, כי מתן צו מניעה זמני בנסיבות העניין יעודד בעלי תחנות תדלוק ולווים אחרים, דוגמת המבקש, שלא לכבד בעתיד הסכמים מול סונול ויפגע בכך ביכולתה של סונול ומשקעים כדוגמתה לקיים עסקאות כלכליות. באשר לטענת המבקש לפיה שטר המשכנתא כלל אינו חל על השטח שעליו נבנתה תחנת התדלוק, טוענות המשיבות, כי מדובר בטענה חסרת ניקיון כפיים מצד המבקש, שכן הוא עצמו הצהיר בפני סונול, כי רכש את מלוא הזכויות בחלקה 74 וכי מכל מקום, טענה זו, כמו גם הטענה כי תחנת התדלוק יושבת בחלקה גם על חלקה 1 בגוש 17549, אך מוכיחה ביתר שאת כי מאזן הנוחות נוטה בענייננו לטובת סונול, שכן משמעות הדברים היא כי שווי תחנת התדלוק אף נמוך מהערכת השמאי מטעמה. 

3. מתן צו מניעה זמני בנסיבות העניין